LYRIC
THE GENERAL- Avraham Fried- Written by R’ Yom Tov Ehrlich Z”L- Hebrew Gems 2
יום של אורה, המלחמה כבר נגמרה
ברלין שוחררה, הובסה כבר גרמניה
הצבא צועד כאן בלי מורא
הזמרים מזמרים, בעיר טנקים דוהרים
בבכי של שמחה לוחצים הידיים זה לזה אנשים זרים
מסיבה יש באולם מתאספים שם כבר כולם
ויושבים הם שם יחד, מנהיגים מכל העולם
מאמריקה – גנרל
ומרוסיה – רמטכ”ל
מצרפת – איש ממשל
ומאנגליה – אדמירל
לא רחוק מהנשיא תחת מבטי השיא
במקום מכובד ביציע יושב שם גנרל רוסי
הגיבור מברלין, וממשחררי פולין
קולות של כבוד באוזניו הוא שומע ואת עיניו מעלים
הוא רואה שם חיזיון פסל של נפוליון
שם עומד הוא ללא ניע סמל הוא לכיליון
מאימתו כל העולם את נשימתו בלם
נותר ממנו רק גוש אבן וכל הכבוד נעלם
הגנרל מהרהר גם ממני לא יישאר
יביאו פרחים, תנגן התזמורת, יניפו לפיד בוער
אי מי יאמר דבר מה וחבר יזיל דמעה
ורק יעברו שנה או שנתיים ולא יזכרו מאומה
מה שווים הם הפרחים שמן העולם הולכים
החיים כה טפשיים הם אין אושר ואין ערכים
מה לאדם כבוד שווה כשהוא כבר דבר עובר
הוא קורע את המדליות הן נופלות על שטיח עבה
והנה הוא רואה בתים בעמק נאה
וביניהם הוא רואה את בית אבא
ואת קול אמו מזהה
ליל שבת, מנוחה בחוץ כבר חשיכה
אך הבית בפנים מלא אור ועונג והלב מלא שמחה
ואמו עם הנרות ופניה מאירות
ועם אבא אל בית הכנסת הוא צועד בפסיעות מהירות
כמה יפה זה היה כה נפלאה החוויה
וכל חייו עד היום הוא לא נהנה כך פעם שנייה
ונזכר המצביא בלילה שקט אביבי
בדחילו ורחימו לחדרו של הרבי אבא אותו הביא
הצדיק קורא לו בשם, ממבט עיניו מתרשם
ואמר לאביו בנך עוד יגדל לצדיק אם ירצה השם
אמא אז כה צהלה מי זקוק לכסף ותהילה
הן צדיק בשני העולמות הוא זוכה לאושר נפלא
כסף לו גם תהילה רבה אבל לא זו הסיבה
את כל חייו בשמחה ייתן הוא כדי לזכות לעולם הבא
והנה רואה עצמו הוא ניצב ליד מיטת אמו
וקודם שהיא נרדמה אז לנצח כך היא דברה עמו
אל תיפול רוחך על שאני עוזבת אותך
כי בך אשאר לעד ולנצח אלך עמך בדרכך
ולא אחת בשעת הקרב או בשכיבה במארב
את דמותה לפניו ראה הוא נוסך בליבו אומץ רב
זמן לא היה להרהורים איך שדברים כאלו קורים
והרי שנים רבות כבר שהיא איננה בחיים
הנגנים פצחו בטון, בראש מנגן הבריטון
אכן מעתה מלחמה לא תהיה עוד, הן כך נאמר בעיתון
והקונטרה בס רוטן לעצמו בקול גס
הרי זו בדיחה האויב של אתמול היום לידיד מחופש
הגנרלים מן האולם לעברו פונים כולם
כבוד יתנו לו ומדליות מוכן גם ניצב הצלם
אך היציע עומד ריקן רק לפני רגע היה הוא כאן
המדליות זרוקות על הארץ וניכר שהוא, הוא שזרקן
עבר זמן לא רב הכול כבר מאחוריו
בבית כנסת אי שם ביבשת אחרת במדינה שבצד מערב
,יהודי יושב לו כאן
ומספר תהילים ממלמל הוא מזמורים בראש מורכן
איש לא ידע את זהותו, הוא מחייך כששואלים אותו
ומעיניו דמעות נושרות לו על הספר אשר בידו
מכריז הוא אין להתרשם, מגנרל מפורסם בעל שם
‘עדיף עשרות מונים ממנו טירון פשוט בצבא ה