LYRIC
AKIVA- Avraham Fried- Written by R’ Yom Tov Ehrlich Z”L- Hebrew Gems 2
מחוץ לעיר שם על הדשא, הצאן בשלווה רועות
,ועקיבא הרועה שם, לה’ יתפלל בדמעות
עני מרוד הוא ועדיין, לא למד מעוד תורת הוא
מרחוק רואה הוא, הנה צועדת, בת אדניו העשיר מאוד
והאדון הסכמה לא נתן, שהרועה יהיה לו לחתן
,והנערה טובה וברה, ובליבו כאב לא קטן
והבורא לתפילתו נשמע, הוא מוצא חן בעיני העלמה
הם נישאים, והכול יודעים, והאב לא יודע מאומה
בא החורף והימים כבר, מתחילים להיות קרים
,וברפת על התבן, בני הזוג מתגוררים
אין מה ללבוש, אין מה לאכול, ידיים רגליים קרות
ואצל אביה, שם בבית, זהב וכסף על הקירות
ובינתיים תינוק נולד, ומיד מקור הוא נרעד
,ולעקיבא אין אלטרנטיבה, הוא עובד קשה ומרוויח מעט
קוראת לו אישתו במורא, עזוב כל זאת מהרה
אנא עקיבא, לדברי הקשיבה, סע נא ללמוד תורה
מחוץ לעיר שם מעיין יש המים בשלווה בו עוברים
,טיפה נוטפת, טיפה נוטפת, ובאבן יוצרות הן חורים
אם המים שרכים הם מחוררים בם אבן קשה
מביט עקיבא וחושב ובליבו מנקרת תחושה
מן המים שכה רכים אבנים קשות שוחקים
,ליבי הרך אם רק יטרח בוודאי יבין דברי תורה עמוקים
ועקיבא אמר ועשה ויצא לדרך קשה
בישיבה הכי טובה ישב ללמוד את התורה הקשה
עוברות שנים כך, ועקיבא באור התורה מתבשם
,ושמו עתה ר’ עקיבא, בכל הארץ מתפרסם
וכך לומד הוא ר’ עקיבא, במשך תריסר שנים
ותלמידים לו שנים עשר אלף מסורים הם ונאמנים
ר’ עקיבא בליבו אז גמר, לשוב לביתו הוא אמר
,הוא מגיע, בחלון מופיע, וליבו מכאב נשבר
בני ביתו עניים מרודים, בסחבות לבושים הילדים
ואשתו בתוך ביתו, לזרים מכבסת בגדים
ולפתע הוא שומע את קולו של השכן
,את אשתו מנסה לשכנע שלחיות כך, הן לא יתכן
בעלך הוא עם הארץ, שאותך לבד כך השאיר
תריסר שנים הן מאז עברו כבר, ועדיין לא שב אל העיר
ואשתו בשלווה עונה, אני מאושרת כי לומד הוא תורה
,ה’ יעזור שהוא לא יחזור, וילמד עוד שתים-עשרה שנה
ר’ עקיבא בחוץ שם ישב, שמע את הדברים וחשב
לישיבה האהובה, ללמוד תורה הוא שב
ר’ עקיבא כך הוסיף עוד תריסר שנים של לימודים
,ראש ישיבה הוא נעשה כבר, לכ”ד אלפי תלמידים
וחוזר הוא לעירו אז, והשמחה היא כה גדולה
כל העיר את פניו מקבלת, ברעש ובהמולה
וסביבו משני הצדדים, תלמידי חכמים מכובדים
,התנאים והעילויים, לבושים במיטב הבגדים
והכול שרים ושמחים, כמלך אותו מוליכים
השמשים ליד חשים, להתקרב הם לא מניחים
ומאחור שם, מחוץ לרעש, אשת ר’ עקיבא ניצבה
,בסחבות, כך לבושה היא, נראית כה עלובה
ושכנתה אז קוראת אליה, ללכת כך לא נאה
והיא עונה לה, לצדיק כמוהו, לא חשוב כלל המראה
ורעיון במוחה עלה, ובליבה גמלה
,לצאת לשאול בתוך הנחשול, הכין נמצא בעלה
מהקהל היא התעלמה, ועלתה אל הבמה
ובעלה לפניה נגלה, ושיניה נוקשות מאימה
והנה, רואה היא את פניו, והוא מחייך אליה בחיבה
,על פניה נפלה נרעשת, לפניו על הרצפה
והשמש אז נחפז אליה, לסלקה משם הוא ניגש
ר’ עקיבא אותו הרגיע, והכריז בקול נרגש
שמעו נא דבר נפלא, זכרו לעד אמת גדולה
,שהתורה היקרה, שלי ושלכן היא שלה
היא המתינה עד הלום, בייסורים רקמה חלום
אודך כפליים, אבי בשמיים, שהחזרתני אליה בשלום
ושמועה אל חותנו הגיע, שבעיר נמצא תנא
,אליו הגיע, ולו השמיע, על חתנו לפניו תינה
ור’ עקיבא אז סיפר לו, שהוא עצמו הוא החתן
זה לזה הם מחלו אז, והתרפקו בחיבוק איתן
ומעיניו החותן העשיר, דמעות חמות השיר
,חצי הונו לחתנו לביתו, הוא כתב והשאיר
ועטרת זהב מזהירה, ירושלים עליהם צירה
נתן התנא לאשתו הנאמנה, גמול לאהבת התורה